Read Hebrew Bible: Tanakh (Leningrad Codex) ירמיהו 4 Bible Online

ירמיהו 4 - Hebrew Bible: Tanakh (Leningrad Codex) bible

ירמיהו 4

¹אם-תשוב ישראל נאם-יהוה אלי תשוב; ואם-תסיר שקוציך מפני ולא תנוד:

²ונשבעת חי-יהוה, באמת במשפט ובצדקה; והתברכו בו גוים ובו יתהללו: ס

³כי-כה אמר יהוה, לאיש יהודה ולירושלם, נירו לכם ניר; ואל-תזרעו אל-קוצים:

⁴המלו ליהוה, והסרו ערלות לבבכם, איש יהודה וישבי ירושלם; פן-תצא כאש חמתי, ובערה ואין מכבה, מפני רע מעלליכם:

⁵הגידו ביהודה, ובירושלם השמיעו, ואמרו ותקעו (תקעו) שופר בארץ; קראו מלאו ואמרו, האספו ונבואה אל-ערי המבצר:

⁶שאו-נס ציונה, העיזו אל-תעמדו; כי רעה, אנכי מביא מצפון ושבר גדול:

⁷עלה אריה מסבכו, ומשחית גוים, נסע יצא ממקמו; לשום ארצך לשמה, עריך תצינה מאין יושב:

⁸על-זאת חגרו שקים ספדו והילילו; כי לא-שב חרון אף-יהוה ממנו: פ

⁹והיה ביום-ההוא נאם-יהוה, יאבד לב-המלך ולב השרים; ונשמו הכהנים, והנביאים יתמהו:

¹⁰ואמר אהה אדני יהוה, אכן השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמר, שלום יהיה לכם; ונגעה חרב עד-הנפש:

¹¹בעת ההיא, יאמר לעם-הזה ולירושלם, רוח צח שפיים במדבר, דרך בת-עמי; לוא לזרות ולוא להבר:

¹²רוח מלא מאלה יבוא לי; עתה גם-אני אדבר משפטים אותם:

¹³הנה כעננים יעלה, וכסופה מרכבותיו, קלו מנשרים סוסיו; אוי לנו כי שדדנו:

¹⁴כבסי מרעה לבך ירושלם, למען תושעי; עד-מתי תלין בקרבך מחשבות אונך:

¹⁵כי קול מגיד מדן; ומשמיע און מהר אפרים:

¹⁶הזכירו לגוים, הנה השמיעו על-ירושלם, נצרים באים מארץ המרחק; ויתנו על-ערי יהודה קולם:

¹⁷כשמרי שדי, היו עליה מסביב; כי-אתי מרתה נאם-יהוה:

¹⁸דרכך ומעלליך, עשו אלה לך; זאת רעתך כי מר, כי נגע עד-לבך: ס

¹⁹מעי מעי אחולה (אוחילה) קירות לבי המה-לי לבי לא אחריש; כי קול שופר שמעתי (שמעת) נפשי, תרועת מלחמה:

²⁰שבר על-שבר נקרא, כי שדדה כל-הארץ; פתאם שדדו אהלי, רגע יריעתי:

²¹עד-מתי אראה-נס; אשמעה קול שופר: ס

²²כי אויל עמי, אותי לא ידעו, בנים סכלים המה, ולא נבונים המה; חכמים המה להרע, ולהיטיב לא ידעו:

²³ראיתי את-הארץ, והנה-תהו ובהו; ואל-השמים ואין אורם:

²⁴ראיתי ההרים, והנה רעשים; וכל-הגבעות התקלקלו:

²⁵ראיתי והנה אין האדם; וכל-עוף השמים נדדו:

²⁶ראיתי והנה הכרמל המדבר; וכל-עריו, נתצו מפני יהוה, מפני חרון אפו: ס

²⁷כי-כה אמר יהוה, שממה תהיה כל-הארץ; וכלה לא אעשה:

²⁸על-זאת תאבל הארץ, וקדרו השמים ממעל; על כי-דברתי זמתי, ולא נחמתי ולא-אשוב ממנה:

²⁹מקול פרש ורמה קשת, ברחת כל-העיר, באו בעבים, ובכפים עלו; כל-העיר עזובה, ואין-יושב בהן איש:

³⁰ואתי (ואת) שדוד מה-תעשי, כי-תלבשי שני כי-תעדי עדי-זהב, כי-תקרעי בפוך עיניך, לשוא תתיפי; מאסו-בך עגבים נפשך יבקשו:

³¹כי קול כחולה שמעתי, צרה כמבכירה, קול בת-ציון תתיפח תפרש כפיה; אוי-נא לי, כי-עיפה נפשי להרגים: פ