Read Hebrew Bible: Tanakh (Leningrad Codex) ירמיהו 51 Bible Online

ירמיהו 51 - Hebrew Bible: Tanakh (Leningrad Codex) bible

ירמיהו 51

¹כה אמר יהוה, הנני מעיר על-בבל, ואל-ישבי לב קמי; רוח משחית:

²ושלחתי לבבל זרים וזרוה, ויבקקו את-ארצה; כי-היו עליה מסביב ביום רעה:

³אל-ידרך ידרך (זז) הדרך קשתו, ואל-יתעל בסרינו; ואל-תחמלו אל-בחריה, החרימו כל-צבאה:

⁴ונפלו חללים בארץ כשדים; ומדקרים בחוצותיה:

⁵כי לא-אלמן ישראל ויהודה מאלהיו, מיהוה צבאות; כי ארצם מלאה אשם, מקדוש ישראל:

⁶נסו מתוך בבל, ומלטו איש נפשו, אל-תדמו בעונה; כי עת נקמה היא ליהוה, גמול הוא משלם לה:

⁷כוס-זהב בבל ביד-יהוה, משכרת כל-הארץ; מיינה שתו גוים, על-כן יתהללו גוים:

⁸פתאם נפלה בבל ותשבר; הילילו עליה, קחו צרי למכאובה, אולי תרפא:

⁹רפאנו (רפינו) את-בבל ולא נרפתה, עזבוה ונלך איש לארצו; כי-נגע אל-השמים משפטה, ונשא עד-שחקים:

¹⁰הוציא יהוה את-צדקתינו; באו ונספרה בציון, את-מעשה יהוה אלהינו:

¹¹הברו החצים מלאו השלטים, העיר יהוה, את-רוח מלכי מדי, כי-על-בבל מזמתו להשחיתה; כי-נקמת יהוה היא, נקמת היכלו:

¹²אל-חומת בבל שאו-נס, החזיקו המשמר, הקימו שמרים, הכינו הארבים; כי גם-זמם יהוה, גם-עשה את אשר-דבר אל-ישבי בבל:

¹³שכנתי (שכנת) על-מים רבים, רבת אוצרת; בא קצך אמת בצעך:

¹⁴נשבע יהוה צבאות בנפשו; כי אם-מלאתיך אדם כילק, וענו עליך הידד: ס

¹⁵עשה ארץ בכחו, מכין תבל בחכמתו; ובתבונתו נטה שמים:

¹⁶לקול תתו המון מים בשמים, ויעל נשאים מקצה-ארץ; ברקים למטר עשה, ויצא רוח מאצרתיו:

¹⁷נבער כל-אדם מדעת, הביש כל-צרף מפסל; כי שקר נסכו ולא-רוח בם:

¹⁸הבל המה, מעשה תעתעים; בעת פקדתם יאבדו:

¹⁹לא-כאלה חלק יעקוב, כי-יוצר הכל הוא, ושבט נחלתו; יהוה צבאות שמו: ס

²⁰מפץ-אתה לי, כלי מלחמה; ונפצתי בך גוים, והשחתי בך ממלכות:

²¹ונפצתי בך, סוס ורכבו; ונפצתי בך, רכב ורכבו:

²²ונפצתי בך איש ואשה, ונפצתי בך זקן ונער; ונפצתי בך, בחור ובתולה:

²³ונפצתי בך רעה ועדרו, ונפצתי בך אכר וצמדו; ונפצתי בך, פחות וסגנים:

²⁴ושלמתי לבבל ולכל יושבי כשדים, את כל-רעתם אשר-עשו בציון לעיניכם; נאם יהוה: ס

²⁵הנני אליך הר המשחית נאם-יהוה, המשחית את-כל-הארץ; ונטיתי את-ידי עליך, וגלגלתיך מן-הסלעים, ונתתיך להר שרפה:

²⁶ולא-יקחו ממך אבן לפנה, ואבן למוסדות; כי-שממות עולם תהיה נאם-יהוה:

²⁷שאו-נס בארץ, תקעו שופר בגוים קדשו עליה גוים, השמיעו עליה ממלכות אררט מני ואשכנז; פקדו עליה טפסר, העלו-סוס כילק סמר:

²⁸קדשו עליה גוים את-מלכי מדי, את-פחותיה ואת-כל-סגניה; ואת כל-ארץ ממשלתו:

²⁹ותרעש הארץ ותחל; כי קמה על-בבל מחשבות יהוה, לשום את-ארץ בבל לשמה מאין יושב:

³⁰חדלו גבורי בבל להלחם, ישבו במצדות, נשתה גבורתם היו לנשים; הציתו משכנתיה נשברו בריחיה:

³¹רץ לקראת-רץ ירוץ, ומגיד לקראת מגיד; להגיד למלך בבל, כי-נלכדה עירו מקצה:

³²והמעברות נתפשו, ואת-האגמים שרפו באש; ואנשי המלחמה נבהלו: ס

³³כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל, בת-בבל כגרן עת הדריכה; עוד מעט, ובאה עת-הקציר לה:

³⁴אכלנו (אכלני) הממנו (הממני), נבוכדראצר מלך בבל, הציגנו (הציגני) כלי ריק, בלענו (בלעני) כתנין, מלא כרשו מעדני; הדיחנו (הדיחני):

³⁵חמסי ושארי על-בבל, תאמר ישבת ציון; ודמי אל-ישבי כשדים, תאמר ירושלם: ס

³⁶לכן, כה אמר יהוה, הנני-רב את-ריבך, ונקמתי את-נקמתך; והחרבתי את-ימה, והבשתי את-מקורה:

³⁷והיתה בבל לגלים מעון-תנים שמה ושרקה מאין יושב:

³⁸יחדו ככפרים ישאגו; נערו כגורי אריות:

³⁹בחמם אשית את-משתיהם, והשכרתים למען יעלזו, וישנו שנת-עולם ולא יקיצו; נאם יהוה:

⁴⁰אורידם ככרים לטבוח; כאילים עם-עתודים:

⁴¹איך נלכדה ששך, ותתפש תהלת כל-הארץ; איך היתה לשמה בבל בגוים:

⁴²עלה על-בבל הים; בהמון גליו נכסתה:

⁴³היו עריה לשמה, ארץ ציה וערבה; ארץ, לא-ישב בהן כל-איש, ולא-יעבר בהן בן-אדם:

⁴⁴ופקדתי על-בל בבבל, והצאתי את-בלעו מפיו, ולא-ינהרו אליו עוד גוים; גם-חומת בבל נפלה:

⁴⁵צאו מתוכה עמי, ומלטו איש את-נפשו; מחרון אף-יהוה:

⁴⁶ופן-ירך לבבכם ותיראו, בשמועה הנשמעת בארץ; ובא בשנה השמועה, ואחריו בשנה השמועה, וחמס בארץ, ומשל על-משל:

⁴⁷לכן הנה ימים באים, ופקדתי על-פסילי בבל, וכל-ארצה תבוש; וכל-חלליה יפלו בתוכה:

⁴⁸ורננו על-בבל שמים וארץ, וכל אשר בהם; כי מצפון יבוא-לה השודדים נאם-יהוה:

⁴⁹גם-בבל לנפל חללי ישראל; גם-לבבל נפלו חללי כל-הארץ:

⁵⁰פלטים מחרב, הלכו אל-תעמדו; זכרו מרחוק את-יהוה, וירושלם תעלה על-לבבכם:

⁵¹בשנו כי-שמענו חרפה, כסתה כלמה פנינו; כי באו זרים, על-מקדשי בית יהוה: ס

⁵²לכן הנה-ימים באים נאם-יהוה, ופקדתי על-פסיליה; ובכל-ארצה יאנק חלל:

⁵³כי-תעלה בבל השמים, וכי תבצר מרום עזה; מאתי, יבאו שדדים לה נאם-יהוה: ס

⁵⁴קול זעקה מבבל; ושבר גדול מארץ כשדים:

⁵⁵כי-שדד יהוה את-בבל, ואבד ממנה קול גדול; והמו גליהם כמים רבים, נתן שאון קולם:

⁵⁶כי בא עליה על-בבל שודד, ונלכדו גבוריה, חתתה קשתותם; כי אל גמלות יהוה שלם ישלם:

⁵⁷והשכרתי שריה וחכמיה פחותיה וסגניה וגבוריה, וישנו שנת-עולם ולא יקיצו; נאם-המלך, יהוה צבאות שמו: ס

⁵⁸כה-אמר יהוה צבאות, חמות בבל הרחבה ערער תתערער, ושעריה הגבהים באש יצתו; ויגעו עמים בדי-ריק ולאמים בדי-אש ויעפו: ס

⁵⁹הדבר אשר-צוה ירמיהו הנביא, את-שריה בן-נריה בן-מחסיה, בלכתו את-צדקיהו מלך-יהודה בבל, בשנת הרבעית למלכו; ושריה שר מנוחה:

⁶⁰ויכתב ירמיהו, את כל-הרעה אשר-תבוא אל-בבל אל-ספר אחד; את כל-הדברים האלה, הכתבים אל-בבל:

⁶¹ויאמר ירמיהו אל-שריה; כבאך בבל, וראית, וקראת, את כל-הדברים האלה:

⁶²ואמרת, יהוה אתה דברת אל-המקום הזה להכריתו, לבלתי היות-בו יושב, למאדם ועד-בהמה; כי-שממות עולם תהיה:

⁶³והיה ככלתך, לקרא את-הספר הזה; תקשר עליו אבן, והשלכתו אל-תוך פרת:

⁶⁴ואמרת, ככה תשקע בבל ולא-תקום מפני הרעה, אשר אנכי מביא עליה ויעפו; עד-הנה דברי ירמיהו: ס