Read Hebrew Bible: Tanakh (Leningrad Codex) יחזקאל 21 Bible Online

יחזקאל 21 - Hebrew Bible: Tanakh (Leningrad Codex) bible

יחזקאל 21

¹ויהי דבר-יהוה אלי לאמר:

²בן-אדם, שים פניך דרך תימנה, והטף אל-דרום; והנבא אל-יער השדה נגב:

³ואמרת ליער הנגב, שמע דבר-יהוה; כה-אמר אדני יהוה הנני מצית-בך אש ואכלה בך כל-עץ-לח וכל-עץ יבש לא-תכבה להבת שלהבת, ונצרבו-בה כל-פנים מנגב צפונה:

⁴וראו כל-בשר, כי אני יהוה בערתיה; לא תכבה:

⁵ואמר אהה אדני יהוה; המה אמרים לי, הלא ממשל משלים הוא: פ

⁶ויהי דבר-יהוה אלי לאמר:

⁷בן-אדם, שים פניך אל-ירושלם, והטף אל-מקדשים; והנבא אל-אדמת ישראל:

⁸ואמרת לאדמת ישראל, כה אמר יהוה, הנני אליך, והוצאתי חרבי מתערה; והכרתי ממך צדיק ורשע:

⁹יען אשר-הכרתי ממך צדיק ורשע; לכן תצא חרבי מתערה אל-כל-בשר מנגב צפון:

¹⁰וידעו כל-בשר, כי אני יהוה, הוצאתי חרבי מתערה; לא תשוב עוד: ס

¹¹ואתה בן-אדם האנח; בשברון מתנים ובמרירות, תאנח לעיניהם:

¹²והיה כי-יאמרו אליך, על-מה אתה נאנח; ואמרת אל-שמועה כי-באה ונמס כל-לב ורפו כל-ידים וכהתה כל-רוח, וכל-ברכים תלכנה מים, הנה באה ונהיתה, נאם אדני יהוה: פ

¹³ויהי דבר-יהוה אלי לאמר:

¹⁴בן-אדם הנבא ואמרת, כה אמר אדני; אמר חרב חרב הוחדה וגם-מרוטה:

¹⁵למען טבח טבח הוחדה, למען-היה-לה ברק מרטה; או נשיש, שבט בני מאסת כל-עץ:

¹⁶ויתן אתה למרטה לתפש בכף; היא-הוחדה חרב והיא מרטה, לתת אותה ביד-הורג:

¹⁷זעק והילל בן-אדם, כי-היא היתה בעמי, היא בכל-נשיאי ישראל; מגורי אל-חרב היו את-עמי, לכן ספק אל-ירך:

¹⁸כי בחן, ומה אם-גם-שבט מאסת לא יהיה; נאם אדני יהוה: פ

¹⁹ואתה בן-אדם, הנבא והך כף אל-כף; ותכפל חרב שלישתה חרב חללים, היא, חרב חלל הגדול, החדרת להם:

²⁰למען למוג לב, והרבה המכשלים, על כל-שעריהם, נתתי אבחת-חרב; אח עשויה לברק מעטה לטבח:

²¹התאחדי הימני השימי השמילי; אנה פניך מעדות:

²²וגם-אני, אכה כפי אל-כפי, והנחתי חמתי; אני יהוה דברתי: פ

²³ויהי דבר-יהוה אלי לאמר:

²⁴ואתה בן-אדם שים-לך שנים דרכים, לבוא חרב מלך-בבל, מארץ אחד יצאו שניהם; ויד ברא, בראש דרך-עיר ברא:

²⁵דרך תשים, לבוא חרב, את רבת בני-עמון; ואת-יהודה בירושלם בצורה:

²⁶כי-עמד מלך-בבל אל-אם הדרך, בראש שני הדרכים לקסם-קסם; קלקל בחצים שאל בתרפים, ראה בכבד:

²⁷בימינו היה הקסם ירושלם, לשום כרים לפתח פה ברצח, להרים קול בתרועה; לשום כרים על-שערים, לשפך סללה לבנות דיק:

²⁸והיה להם כקסום- (כקסם-) שוא בעיניהם, שבעי שבעות להם; והוא-מזכיר עון להתפש: פ

²⁹לכן, כה-אמר אדני יהוה, יען, הזכרכם עונכם, בהגלות פשעיכם, להראות חטאותיכם, בכל עלילותיכם; יען הזכרכם, בכף תתפשו: פ

³⁰ואתה חלל רשע, נשיא ישראל; אשר-בא יומו, בעת עון קץ: ס

³¹כה אמר אדני יהוה, הסיר המצנפת, והרים העטרה; זאת לא-זאת, השפלה הגבה, והגבה השפיל:

³²עוה עוה עוה אשימנה; גם-זאת לא היה, עד-בא אשר-לו המשפט ונתתיו: פ

³³ואתה בן-אדם, הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה, אל-בני עמון ואל-חרפתם; ואמרת, חרב חרב פתוחה לטבח מרוטה, להכיל למען ברק:

³⁴בחזות לך שוא, בקסם-לך כזב; לתת אותך, אל-צוארי חללי רשעים, אשר-בא יומם, בעת עון קץ:

³⁵השב אל-תערה; במקום אשר-נבראת בארץ מכרותיך אשפט אתך:

³⁶ושפכתי עליך זעמי, באש עברתי אפיח עליך; ונתתיך, ביד אנשים בערים, חרשי משחית:

³⁷לאש תהיה לאכלה, דמך יהיה בתוך הארץ; לא תזכרי, כי אני יהוה דברתי: פ