Read Hebrew Bible: Tanakh (Leningrad Codex) הבשורה על-פי לוקס 9 Bible Online

הבשורה על-פי לוקס 9 - Hebrew Bible: Tanakh (Leningrad Codex) bible

הבשורה על-פי לוקס 9

¹לאחר שכנס את השנים-עשר ונתן להם כח וסמכות על כל השדים, וגם לרפא מחלות,

²שלח אותם להכריז על מלכות האלהים ולרפא את החולים.

³אמר להם: "אל תקחו מאומה לדרך, לא מקל ולא תרמיל, לא לחם ולא כסף, ולא שתי כתנות לאיש.

⁴כל בית שתכנסו אליו, שם תשבו ומשם תצאו לדרך.

⁵וכל אשר לא יקבלו אתכם, צאו מן העיר ההיא ונערו את האבק מעל רגליכם לעדות נגדם."

⁶הם יצאו ועברו בכפרים כשהם מבשרים את הבשורה ומרפאים בכל מקום.

⁷הורדוס שר הרבע שמע על כל מה שקרה ונתמלא מבוכה, משום שכמה אנשים אמרו: "יוחנן קם מבין המתים."

⁸אחרים אמרו: "אליהו הופיע", ואחרים אמרו שאחד הנביאים הקדמונים קם לתחיה.

⁹אך הורדוס אמר: "את יוחנן הרי אני ערפתי, ומי זה שאני שומע עליו כדברים האלה?" הוא השתדל לראות אותו.

¹⁰כאשר חזרו השליחים ספרו לישוע את כל אשר עשו. הוא לקח אותם ויצא אתם לבד לכוון עיר הנקראת בית צידא.

¹¹כשנודע הדבר להמון העם הלכו אחריו. הוא קבל אותם, דבר אליהם על מלכות האלהים ורפא את הזקוקים לרפוי.

¹²היום נטה לערב והשנים-עשר נגשו ואמרו אליו: "שלח נא את העם וילכו אל הישובים והכפרים שמסביב כדי ללון ולהשיג אכל, כי פה נמצאים אנו במקום שומם."

¹³אמר להם: "תנו להם אתם לאכל", אך הם אמרו: "אין לנו יותר מחמש ככרות לחם ושני דגים, אלא אם כן נלך אנחנו ונקנה אכל לכל העם הזה";

¹⁴כי היו שם כחמשת אלפים אנשים. ענה ואמר לתלמידיו: "הושיבו אותם בקבוצות, כחמשים איש בכל קבוצה."

¹⁵כך עשו והושיבו את כלם.

¹⁶לקח ישוע את חמש ככרות הלחם ואת שני הדגים, ולאחר שנשא עיניו השמימה וברך עליהם, בצע אותם ונתנם לתלמידיו להגיש לעם.

¹⁷הכל אכלו ושבעו, וממה שנותר להם נאספו שנים-עשר סלים.

¹⁸פעם אחת כשהתפלל במקום בודד ותלמידיו היו עמו שאל אותם: "מה אומר עלי העם, מי אני?"

¹⁹השיבו: "יש אומרים, 'יוחנן המטביל', יש אומרים, 'אליהו', ואחרים אומרים שאחד הנביאים הקדמונים קם לתחיה."

²⁰שאל ישוע: "ואתם מה אומרים, מי אני?" "משיח האלהים", השיב כיפא.

²¹אז הזהיר אותם בצוותו עליהם שלא יגידו זאת לאיש;

²²כמו כן אמר: "צריך שבן-האדם יסבל הרבה, שהזקנים וראשי הכהנים והסופרים ידחוהו, שיהרג וביום השלישי יקום."

²³אמר אל הכל: "מי שרוצה לבוא אחרי, שיתכחש לעצמו וישא את צלבו יום יום וילך אחרי;

²⁴כי החפץ להציל את נפשו יאבד אותה. אבל המאבד את נפשו למעני, יצילנה.

²⁵מה תועלת תצמח לאדם אם ירויח את כל העולם והוא עצמו יאבד או ינזק?

²⁶כי האיש אשר אני ודברי היינו לו לחרפה, הוא יהיה לחרפה לבן-האדם כאשר יבוא בכבודו ובכבוד האב והמלאכים הקדושים.

²⁷ובאמת אני אומר לכם, יש מן העומדים פה אשר לא יטעמו מות עד כי יראו את מלכות האלהים."

²⁸כשמונה ימים אחרי שאמר את הדברים האלה לקח את כיפא ואת יוחנן ואת יעקב ועלה להר להתפלל.

²⁹בעוד הוא מתפלל השתנה מראה פניו, ולבושו נעשה לבן מבהיק.

³⁰והנה שני אנשים משוחחים אתו, משה ואליהו

³¹שהופיעו בהדר כבוד ודברו על הסתלקותו אשר היה עתיד להגשים בירושלים.

³²כיפא וחבריו היו רדומים. הם התעוררו ואז ראו את כבודו ואת שני האנשים העומדים לידו.

³³כשנפרדו ממנו אמר כיפא אל ישוע: "אדוני, טוב שאנחנו כאן. נעשה נא שלש סכות; לך אחת, למשה אחת ולאליהו אחת", ולא ידע מה שאמר.

³⁴בדברו את הדברים האלה הופיע ענן וסכך עליהם, ופחד נפל עליהם בהיותם בתוך הענן.

³⁵יצא קול מתוך הענן לאמר: "זה בני בחירי, אליו תשמעון!"

³⁶כאשר נשמע הקול נמצא ישוע לבדו. הם שתקו ובאותם ימים לא ספרו לאיש מכל מה שראו.

³⁷כאשר ירדו מן ההר ביום המחרת, באו עם רב לקראתו.

³⁸"רבי", צעק איש מן ההמון, "אני מתחנן אליך, הבט נא אל בני, כי בן יחיד הוא לי.

³⁹רוח אוחזת בו והוא צועק פתאום; היא מזעזעת אותו עד שהקצף יורד מפיו, מתעללת בו ובקשי מרפה ממנו.

⁴⁰בקשתי מתלמידיך לגרש אותה ולא יכלו."

⁴¹השיב ישוע: "הוי דור חסר אמונה ומעות דרך, עד מתי אהיה עמכם ואסבל אתכם? הבא את בנך הנה!"

⁴²בעוד הוא מתקרב אל ישוע הפילו השד וזעזע את גופו. אך ישוע גער ברוח הטמאה ורפא את הילד. לאחר מכן החזירו לאביו,

⁴³והכל השתוממו על גדלת האלהים.

⁴⁴"הטו אזניכם למלים האלה: הנה עתיד בן-האדם להמסר לידי אנשים."

⁴⁵אך הם לא הבינו את אשר אמר, כי משמעו הסתר מהם שלא יבינו - וגם פחדו לשאל אותו על הדבר הזה.

⁴⁶נעורה בהם השאלה - מי הגדול בהם.

⁴⁷ישוע, שידע את מחשבת לבם, לקח ילד, העמיד אותו לידו

⁴⁸ואמר להם: "כל המקבל את הילד הזה בשמי, אותי הוא מקבל; והמקבל אותי מקבל את אשר שלחני. הקטן שבכלכם הוא הגדול."

⁴⁹יוחנן פנה אליו ואמר: "אדוני, ראינו איש מגרש שדים בשמך ומנענו בעדו, כי איננו הולך עמנו."

⁵⁰אמר לו ישוע: "אל תמנעו בעדו, כי מי שאיננו נגדכם, אתכם הוא."

⁵¹כאשר מלאו ימיו להלקח השמימה שם פניו ללכת לירושלים

⁵²ושלח שליחים לפניו. הם הלכו ובאו אל אחד מכפרי השומרונים להכין מה שנחוץ בשבילו,

⁵³אך לא קבלוהו משום שפניו היו מועדות לירושלים.

⁵⁴כשראו זאת יעקב ויוחנן תלמידיו, אמרו: "אדוננו, רצונך כי נצוה שתרד אש מן השמים ותאכל אותם?"

⁵⁵אך הוא פנה אליהם וגער בהם [באמרו: "אינכם יודעים בני איזו רוח אתם!

⁵⁶כי בן-האדם לא בא לגרם לאבדן נפשות בני אדם, אלא להושיען".] הם הלכו לכפר אחר.

⁵⁷בעת שהלכו בדרך פנה אליו מישהו ואמר: "אדוני, אלך אחריך לכל מקום שתלך."

⁵⁸אמר לו ישוע: "לשועלים יש מאורות ולעוף השמים קנים, אבל בן-האדם אין לו מקום להניח את ראשו."

⁵⁹ואל איש אחר אמר: "לך אחרי!" אך הלה השיב: "אדוני, תן לי תחלה ללכת לקבר את אבי."

⁶⁰אמר לו ישוע: "הנח למתים לקבר את מתיהם ואתה לך הכרז את מלכות האלהים."

⁶¹איש שלישי פנה אליו ואמר: "אלך אחריך, אדוני, אבל קדם הניחה לי להפרד מבני ביתי."

⁶²השיב לו ישוע: "מי ששם את ידו על המחרשה ומביט אחורנית לא יכשר למלכות האלהים."