Read Hebrew Bible: Tanakh (Leningrad Codex) מעשי השליחים 13 Bible Online

מעשי השליחים 13 - Hebrew Bible: Tanakh (Leningrad Codex) bible

מעשי השליחים 13

¹נביאים ומורים היו בקהלה אשר באנטיוכיה: בר-נבא, שמעון הנקרא ניגר, לוקיוס הקירני, מנחם אשר גדל עם הורדוס שר הרבע, ושאול.

²בעת שעבדו את יהוה וצמו אמרה רוח הקדש: "הבדילו לי את בר-נבא ואת שאול לעבודה אשר קראתי אותם אליה."

³לאחר שצמו והתפללו סמכו את ידיהם עליהם ושלחו אותם.

⁴השלוחים מטעם רוח הקדש ירדו אל סלבקיה ומשם הפליגו אל קפריסין.

⁵הם באו אל סלמיס והשמיעו את דבר אלהים בבתי הכנסת; גם יוחנן היה עוזר על ידם.

⁶אחרי שעברו בכל האי והגיעו עד פפוס מצאו איש מכשף ונביא שקר, יהודי אשר שמו בר-ישוע,

⁷והוא מקרב למושל סרגיוס פולוס. המושל, שהיה אדם נבון, קרא לבר-נבא ולשאול ובקש לשמע את דבר אלהים.

⁸אלא שאלימס המכשף - זה תרגום שמו - התנגד להם בנסותו להטות את המושל מן האמונה.

⁹שאול, הנקרא גם פולוס, בהיותו מלא רוח הקדש, הביט בו ואמר:

¹⁰"אתה המלא כל מרמה וכל רשע, בן השטן, שונא כל צדק, האם לא תחדל לסלף את דרכי אלהים הישרים?

¹¹ועתה הנה יד-אלהים בך; עור תהיה ולא תראה את אור השמש עד בוא מועד." בו במקום נפלה עליו אפלה וחשכה. הוא הלך הנה והנה בחפשו מישהו שיוליכו ביד.

¹²כשראה המושל את הנעשה האמין והשתומם על תורת האדון.

¹³שאול וחבריו הפליגו מפפוס ובאו אל פרגי שבפמפיליה, אך יוחנן עזב אותם וחזר לירושלים.

¹⁴מפרגי המשיכו בדרכם והגיעו אל אנטיוכיה אשר בפיסידיה, ובשבת נכנסו לבית הכנסת וישבו.

¹⁵אחרי קריאת התורה והנביאים, שלחו אליהם ראשי בית הכנסת לאמר: "אנשים אחים, אם יש לכם דבר מוסר אל העם, דברו."

¹⁶קם שאול, הניף את ידו ואמר: "אנשי ישראל ויראי האלהים, שמעו.

¹⁷אלהי העם הזה, אלהי ישראל, בחר באבותינו ורומם את העם בהיותם גרים בארץ מצרים וביד רמה הוציאם משם.

¹⁸במשך כארבעים שנה נשא אותם במדבר

¹⁹ולאחר שהשמיד שבעה גוים בארץ כנען חלק להם את ארצם לנחלה.

²⁰כל זה ארך כארבע מאות וחמשים שנה ואחרי כן נתן להם שופטים עד שמואל הנביא.

²¹לאחר מכן בקשו מלך ואלהים נתן להם את שאול בן-קיש, איש משבט בנימין, למשך ארבעים שנה.

²²כאשר הסיר אותו הקים להם את דוד למלך ועליו העיד באמרו: 'מצאתי דוד בן-ישי, איש כלבבי, והוא יעשה את כל חפצי.'

²³מזרעו הביא אלהים, כפי ההבטחה, מושיע לישראל - את ישוע,

²⁴אשר לפני בואו הכריז יוחנן את טבילת התשובה אל כל עם ישראל.

²⁵כשהשלים יוחנן את מרוצתו אמר, 'למי אתם חושבים אותי? לא אני הוא. אך הנה הוא בא אחרי ואני אינני ראוי להתיר את נעליו.'

²⁶אנשים אחים, בני משפחת אברהם, ויראי אלהים אשר בקרבכם; אלינו נשלח דבר הישועה הזאת.

²⁷כי יושבי ירושלים והעומדים בראשם לא הכירוהו ובשפטם אותו מלאו את דברי הנביאים הנקראים בכל שבת,

²⁸ואף כי לא מצאו שום עלה למשפט מות בקשו מפילטוס להמיתו.

²⁹כאשר השלימו את כל הדברים הכתובים עליו הורידוהו מן העץ והניחוהו בקבר,

³⁰אך אלהים הקימו מן המתים.

³¹ימים רבים נראה אל האנשים שעלו אתו מן הגליל לירושלים, ועתה הם עדיו לפני העם.

³²ואנחנו מבשרים לכם כי ההבטחה אשר הבטחה לאבותינו,

³³אלהים קים אותה לנו, הבנים, בהקימו את ישוע, כמו שכתוב במזמור השני: 'בני אתה, אני היום ילדתיך.'

³⁴ועל הקימו אותו מן המתים לבלתי שוב עוד אל שחת, כה אמר: 'אתן לכם חסדי דוד הנאמנים.'

³⁵לכן נאמר גם במקום אחר: 'לא-תתן חסידיך לראות שחת.'

³⁶הן דוד, לאחר ששרת בדורו לפי תכנית אלהים, שכב ונאסף אל אבותיו וראה שחת.

³⁷אבל זה שאלהים הקימו לא ראה שחת.

³⁸על כן, אנשים אחים, שיהא ידוע לכם כי הודות לו מכרזת לכם סליחת חטאים;

³⁹ובכל הדברים שלא יכלתם להצדק בהם בתורת משה, הרי שבו נצדק כל מי שמאמין.

⁴⁰לכן הזהרו שלא יבוא עליכם הנאמר בנביאים:

⁴¹'ראו בגוים והביטו והתמהו תמהו. כי-פעל פעל בימיכם לא תאמינו כי יספר."

⁴²כשיצאו בקשו משאול ובר-נבא לדבר אליהם את הדברים האלה בשבת הבאה.

⁴³לאחר שהתפזרו באי בית הכנסת הלכו אחרי שאול ובר-נבא רבים מן היהודים ומן הגרים יראי האלהים. השנים דברו אליהם והאיצו בהם להמשיך בעמידתם בחסד האלהים.

⁴⁴בשבת השניה התאספה כמעט כל העיר לשמע את דבר יהוה.

⁴⁵אבל כראות יהודי המקום את המון העם, נתמלאו קנאה והחלו לגדף ולדבר נגד דברי שאול.

⁴⁶השיבו שאול ובר-נבא באמץ לב ואמרו: "מן ההכרח היה כי לכם ראשונה ישמיעו את דבר אלהים, אך מכיון שאתם דוחים אותו ודנים את עצמכם לבלתי ראויים לחיי עולם, הנה אנו פונים אל הגוים.

⁴⁷הן כה צונו אדני: 'ונתתיך לאור גוים, להיות ישועתי עד-קצה הארץ.'

⁴⁸הגוים כשמעם שמחו והללו את דבר האדון, וכל אשר היו מיעדים לחיי עולם האמינו.

⁴⁹דבר האדון הלך ונפוץ בכל האזור.

⁵⁰אבל ראשי היהודים הסיתו את הנשים הנכבדות היראות את אלהים ואת נכבדי העיר, ועוררו רדיפה נגד שאול ובר-נבא וגרשו אותם מאזורם.

⁵¹השנים נערו לעברם את אבק רגליהם והלכו לאיקוניון;

⁵²ואולם התלמידים מלאו שמחה ורוח הקדש.