Read Hebrew Bible: Tanakh (Leningrad Codex) שמואל א 14 Bible Online

שמואל א 14 - Hebrew Bible: Tanakh (Leningrad Codex) bible

שמואל א 14

¹ויהי היום, ויאמר יונתן בן-שאול אל-הנער נשא כליו, לכה, ונעברה אל-מצב פלשתים, אשר מעבר הלז; ולאביו לא הגיד:

²ושאול, יושב בקצה הגבעה, תחת הרמון אשר במגרון; והעם אשר עמו, כשש מאות איש:

³ואחיה בן-אחטוב אחי איכבוד בן-פינחס בן-עלי כהן יהוה בשלו נשא אפוד; והעם לא ידע, כי הלך יונתן:

⁴ובין המעברות, אשר בקש יונתן לעבר על-מצב פלשתים, שן-הסלע מהעבר מזה, ושן-הסלע מהעבר מזה; ושם האחד בוצץ, ושם האחד סנה:

⁵השן האחד מצוק מצפון מול מכמש; והאחד מנגב מול גבע: ס

⁶ויאמר יהונתן אל-הנער נשא כליו, לכה ונעברה, אל-מצב הערלים האלה, אולי יעשה יהוה לנו; כי אין ליהוה מעצור, להושיע ברב או במעט:

⁷ויאמר לו נשא כליו, עשה כל-אשר בלבבך; נטה לך, הנני עמך כלבבך: ס

⁸ויאמר יהונתן, הנה אנחנו עברים אל-האנשים; ונגלינו אליהם:

⁹אם-כה יאמרו אלינו, דמו עד-הגיענו אליכם; ועמדנו תחתינו, ולא נעלה אליהם:

¹⁰ואם-כה יאמרו עלו עלינו ועלינו, כי-נתנם יהוה בידנו; וזה-לנו האות:

¹¹ויגלו שניהם, אל-מצב פלשתים; ויאמרו פלשתים, הנה עברים יצאים, מן-החרים אשר התחבאו-שם:

¹²ויענו אנשי המצבה את-יונתן ואת-נשא כליו, ויאמרו עלו אלינו, ונודיעה אתכם דבר; פ ויאמר יונתן אל-נשא כליו עלה אחרי, כי-נתנם יהוה ביד ישראל:

¹³ויעל יונתן, על-ידיו ועל-רגליו, ונשא כליו אחריו; ויפלו לפני יונתן, ונשא כליו ממותת אחריו:

¹⁴ותהי המכה הראשנה, אשר הכה יונתן ונשא כליו כעשרים איש; כבחצי מענה צמד שדה:

¹⁵ותהי חרדה במחנה בשדה ובכל-העם, המצב והמשחית, חרדו גם-המה; ותרגז הארץ, ותהי לחרדת אלהים:

¹⁶ויראו הצפים לשאול, בגבעת בנימן; והנה ההמון נמוג וילך והלם: פ

¹⁷ויאמר שאול, לעם אשר אתו, פקדו-נא וראו, מי הלך מעמנו; ויפקדו, והנה אין יונתן ונשא כליו:

¹⁸ויאמר שאול לאחיה, הגישה ארון האלהים; כי-היה ארון האלהים ביום ההוא ובני ישראל:

¹⁹ויהי, עד דבר שאול אל-הכהן, וההמון, אשר במחנה פלשתים, וילך הלוך ורב; פ ויאמר שאול אל-הכהן אסף ידך:

²⁰ויזעק שאול, וכל-העם אשר אתו, ויבאו עד-המלחמה; והנה היתה חרב איש ברעהו, מהומה גדולה מאד:

²¹והעברים, היו לפלשתים כאתמול שלשום, אשר עלו עמם במחנה סביב; וגם-המה, להיות עם-ישראל, אשר עם-שאול ויונתן:

²²וכל איש ישראל המתחבאים בהר-אפרים שמעו, כי-נסו פלשתים; וידבקו גם-המה אחריהם במלחמה:

²³ויושע יהוה ביום ההוא את-ישראל; והמלחמה, עברה את-בית און:

²⁴ואיש-ישראל נגש ביום ההוא; ויאל שאול את-העם לאמר, ארור האיש אשר-יאכל לחם עד-הערב, ונקמתי מאיבי, ולא טעם כל-העם לחם: ס

²⁵וכל-הארץ באו ביער; ויהי דבש על-פני השדה:

²⁶ויבא העם אל-היער, והנה הלך דבש; ואין-משיג ידו אל-פיו, כי-ירא העם את-השבעה:

²⁷ויונתן לא-שמע, בהשביע אביו את-העם, וישלח, את-קצה המטה אשר בידו, ויטבל אותה ביערת הדבש; וישב ידו אל-פיו, ותראנה (ותארנה) עיניו:

²⁸ויען איש מהעם ויאמר, השבע השביע אביך את-העם לאמר, ארור האיש אשר-יאכל לחם היום; ויעף העם:

²⁹ויאמר יונתן, עכר אבי את-הארץ; ראו-נא כי-ארו עיני, כי טעמתי, מעט דבש הזה:

³⁰אף, כי לוא אכל אכל היום העם, משלל איביו אשר מצא; כי עתה לא-רבתה מכה בפלשתים:

³¹ויכו ביום ההוא בפלשתים, ממכמש אילנה; ויעף העם מאד:

³²ויעש (ויעט) העם אל-שלל (השלל), ויקחו צאן ובקר ובני בקר וישחטו-ארצה; ויאכל העם על-הדם:

³³ויגידו לשאול לאמר, הנה העם חטאים ליהוה לאכל על-הדם; ויאמר בגדתם, גלו-אלי היום אבן גדולה:

³⁴ויאמר שאול פצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש שורו ואיש שיהו, ושחטתם בזה ואכלתם, ולא-תחטאו ליהוה לאכל אל-הדם; ויגשו כל-העם איש שורו בידו הלילה וישחטו-שם:

³⁵ויבן שאול מזבח ליהוה; אתו החל, לבנות מזבח ליהוה: פ

³⁶ויאמר שאול נרדה אחרי פלשתים לילה ונבזה בהם עד-אור הבקר, ולא-נשאר בהם איש, ויאמרו, כל-הטוב בעיניך עשה; ס ויאמר הכהן, נקרבה הלם אל-האלהים:

³⁷וישאל שאול באלהים, הארד אחרי פלשתים, התתנם ביד ישראל; ולא ענהו ביום ההוא:

³⁸ויאמר שאול, גשו הלם, כל פנות העם; ודעו וראו, במה, היתה החטאת הזאת היום:

³⁹כי חי-יהוה, המושיע את-ישראל, כי אם-ישנו ביונתן בני כי מות ימות; ואין ענהו מכל-העם:

⁴⁰ויאמר אל-כל-ישראל, אתם תהיו לעבר אחד, ואני ויונתן בני, נהיה לעבר אחד; ויאמרו העם אל-שאול, הטוב בעיניך עשה: ס

⁴¹ויאמר שאול, אל-יהוה אלהי ישראל הבה תמים; וילכד יונתן ושאול והעם יצאו:

⁴²ויאמר שאול, הפילו ביני ובין יונתן בני; וילכד יונתן:

⁴³ויאמר שאול אל-יונתן, הגידה לי מה עשיתה; ויגד-לו יונתן, ויאמר טעם טעמתי בקצה המטה אשר-בידי מעט דבש הנני אמות:

⁴⁴ויאמר שאול, כה-יעשה אלהים וכה יוסף; כי-מות תמות יונתן:

⁴⁵ויאמר העם אל-שאול, היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל, חלילה, חי-יהוה אם-יפל משערת ראשו ארצה, כי-עם-אלהים עשה היום הזה; ויפדו העם את-יונתן ולא-מת: ס

⁴⁶ויעל שאול, מאחרי פלשתים; ופלשתים הלכו למקומם:

⁴⁷ושאול לכד המלוכה על-ישראל; וילחם סביב בכל-איביו במואב ובבני-עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלשתים, ובכל אשר-יפנה ירשיע:

⁴⁸ויעש חיל, ויך את-עמלק; ויצל את-ישראל מיד שסהו: ס

⁴⁹ויהיו בני שאול, יונתן וישוי ומלכי-שוע; ושם שתי בנתיו, שם הבכירה מרב, ושם הקטנה מיכל:

⁵⁰ושם אשת שאול, אחינעם בת-אחימעץ; ושם שר-צבאו אבינר, בן-נר דוד שאול:

⁵¹וקיש אבי-שאול ונר אבי-אבנר בן-אביאל: ס

⁵²ותהי המלחמה חזקה על-פלשתים, כל ימי שאול; וראה שאול כל-איש גבור וכל-בן-חיל, ויאספהו אליו: ס