Read כֶּתֶר אֲרָם צוֹבָא - Tanah Aleppo Codex ירמיהו 4 Bible Online

ירמיהו 4 - כֶּתֶר אֲרָם צוֹבָא - Tanah Aleppo Codex bible

ירמיהו 4

¹א אם תשוב ישראל נאם יהוה אלי תשוב ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד

²ב ונשבעת חי יהוה באמת במשפט ובצדקה והתברכו בו גוים ובו יתהללו {ס}

³ג כי כה אמר יהוה לאיש יהודה ולירושלם נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קצים

⁴ד המלו ליהוה והסרו ערלות לבבכם איש יהודה וישבי ירושלם פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה--מפני רע מעלליכם

⁵ה הגידו ביהודה ובירושלם השמיעו ואמרו ותקעו (תקעו) שופר בארץ קראו מלאו ואמרו האספו ונבואה אל ערי המבצר

⁶ו שאו נס ציונה העיזו אל תעמדו כי רעה אנכי מביא מצפון--ושבר גדול

⁷ז עלה אריה מסבכו ומשחית גוים נסע יצא ממקמו--לשום ארצך לשמה עריך תצינה מאין יושב

⁸ח על זאת חגרו שקים ספדו והילילו כי לא שב חרון אף יהוה ממנו {פ}

⁹ט והיה ביום ההוא נאם יהוה יאבד לב המלך ולב השרים ונשמו הכהנים והנבאים יתמהו {ס}

¹⁰י ואמר אהה אדני יהוה אכן השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמר שלום יהיה לכם ונגעה חרב עד הנפש

¹¹יא בעת ההיא יאמר לעם הזה ולירושלם רוח צח שפים במדבר דרך בת עמי--לוא לזרות ולוא להבר

¹²יב רוח מלא מאלה יבוא לי עתה גם אני אדבר משפטים אותם

¹³יג הנה כעננים יעלה וכסופה מרכבותיו--קלו מנשרים סוסיו אוי לנו כי שדדנו

¹⁴יד כבסי מרעה לבך ירושלם למען תושעי עד מתי תלין בקרבך מחשבות אונך

¹⁵טו כי קול מגיד מדן ומשמיע און מהר אפרים

¹⁶טז הזכירו לגוים הנה השמיעו על ירושלם נצרים באים מארץ המרחק ויתנו על ערי יהודה קולם

¹⁷יז כשמרי שדי היו עליה מסביב כי אתי מרתה נאם יהוה

¹⁸יח דרכך ומעלליך עשו אלה לך זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך {פ}

¹⁹יט מעי מעי אחולה (אחילה) קירות לבי המה לי לבי--לא אחרש כי קול שופר שמעתי (שמעת) נפשי תרועת מלחמה

²⁰כ שבר על שבר נקרא כי שדדה כל הארץ פתאם שדדו אהלי רגע יריעתי

²¹כא עד מתי אראה נס--אשמעה קול שופר {פ}

²²כב כי אויל עמי אותי לא ידעו--בנים סכלים המה ולא נבונים המה חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו

²³כג ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם

²⁴כד ראיתי ההרים והנה רעשים וכל הגבעות התקלקלו

²⁵כה ראיתי והנה אין האדם וכל עוף השמים נדדו

²⁶כו ראיתי והנה הכרמל המדבר וכל עריו נתצו מפני יהוה--מפני חרון אפו {ס}

²⁷כז כי כה אמר יהוה שממה תהיה כל הארץ וכלה לא אעשה

²⁸כח על זאת תאבל הארץ וקדרו השמים ממעל--על כי דברתי זמתי ולא נחמתי ולא אשוב ממנה

²⁹כט מקול פרש ורמה קשת ברחת כל העיר--באו בעבים ובכפים עלו כל העיר עזובה ואין יושב בהן איש

³⁰ל ואתי (ואת) שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בפוך עיניך--לשוא תתיפי מאסו בך עגבים נפשך יבקשו

³¹לא כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה--קול בת ציון תתיפח תפרש כפיה אוי נא לי כי עיפה נפשי להרגים {פ}